ניו יורק

כשאהיה גדולה ארצה לגור בעיר שיש בה רכבת תחתית. הריח של שמן מנועים מעורבב באוויר דחוס, קמצוץ של בושם ועשן סיגריות תמיד הרחיב את ליבי כי כשהרחתי אותו ידעתי שהגעתי למקום טוב, או שאני בדרך אליו לפחות. האינטימיות הכפויה הזו בין זרים שנאלצים לחלוק מרחב משותף, האפשרות לשקוע בתוך ספר והידיעה שיש זמן של שקט שאף אחד לא יכול לקחת כל כך קוסמת וכל כך רחוקה.

מצאנו את ניו יורק שטופת שמש וקרירה. גמענו בצעדנו מיילים על גבי מיילים והכרזנו על סיומו של יום רק כשהרגליים לא יכלו לשאת אותנו יותר. מזל שהצטיידתי מבעוד מועד בנעלי פומה חדשות בצבע ורוד בזוקה שהנעימו עלי את הדרך.

חגגנו לאביתר יום הולדת שלוש ביום שהוא כל כולו הוא. (מוזיאון הטבע – מלא מלא פוחלצים חיות ודינוזאורים, סנטרל פארק, צעצועים והמון ממתקים).

דנה חברתי המהממת (רכש די חדש מאן ארבור ובעלת בלוג על ניו יורק סיטי) וענת הניו יורקרית לשעבר (שמכירה אותי עוד מהימים בהם כתבתי שירים) ציידו אותנו בהנחיות שהפכו את הטיול שלנו ללא פחות ממושלם. מבאס שזה נגמר, אבל אני מוצאת נחמה בעובדה שעוד נחזור לפה, ועוד יותר בזו שמחר נוסעים לשיקאגו.