יום ראשון, 7 במרץ 2010

חורף, ביקראם יוגה, פורים ואביב

כל כך דחיתי את הפוסט הזה שיוצא שאני מספרת על סופת שלגים שכיסתה אותנו בשמיכת פוך ענקית וקפואה ואביב שמחמם אותנו בימים האחרונים- בנשימה אחת. ובעצם אולי זה סמלי - התאוששות, התחדשות, צמיחה מחודשת.. (זו היתה בדיחה ואני מקווה שלפחות חלק צחקו).
לא כתבתי כמעט חודשיים אבל עברתי די הרבה. כמו שאתם יודעים או רק מתארים לעצמכם הייתי אדם אחד כשהגעתי לארץ ואחר כשעזבתי את ישראל.
בלי קשר לכאב ולצער, ואולי בעצם עם, החלטתי שאני חוזרת לאן ארבור ודואגת לעצמי יותר. לביקראם יוגה הגעתי בהמלצתה של דקלה, חברתו המהממת של בן דודי חן. היא סיפרה לי על ביקראם (יוגה שעושים בחום של ארבעים מעלות במשך שעה וחצי רצופות) עוד לפני שחלמתי על מישיגן, אבל אז המקום היחיד לתרגל היה בתל אביב ואני כזכור הייתי תקועה בכפר יונה.
אחד הדברים הראשונים שבדקתי זה אם יש באן ארבור סטודיו לביקראם יוגה, והחלטתי שמיד עם המעבר שלנו לכאן אתחיל להזיע. אבל החלטות לחוד ומעשים לחוד, במיוחד אצלי, והייתי צריכה חצי שנה וסטירת לחי מצלצלת מהמציאות להבין שאני חייבת להתחיל.
את כל זה אני מספרת כדי להגיד שאחרי שנים כפילנטרופית של מכוני כושר, בהן השכבתי מאות ואלפי שקלים למנויים שנתיים שלא ניצלתי בכלל סוף סוף נתפסתי...ביקראם זה כיף! היוגה בסיסית אבל דורשת סיבולת וכח רצון היסטריים, ואחרי שנכנסים לזה מרגישים חזקים יותר - לא רק באזור הישבן אלא בעיקר בנפש. עוד סיבה בגללה אני מקבלת בברכה את הספורט החדש בחיי היא המלתחה החמודה שבאה איתו.

זה לא הסטודיו שלי- התמונה להמחשה בלבד

רציתי לספר על השלג אבל במחשבה שניה אין טוב ממראה עיניים:


אביתר מנסה לצלוח את הררי השלג בדרך חזרה מהגןככה נראית הדרך מהבניין שלנו לחניה
נוף טיפוסי

פורים היה מגניב, אביתר התחפש לפיטר פן, או כמו שהוא אומר - טיפר טן.
היה לנו חשוב שהוא יבין את הקונספט של החג ויכיר את הדמות שאליה הוא מתחפש, פיטר פן התאים כי יש לו את הספר (תודה פז וקרן) וכי זו היתה התחפושת הזולה ביותר באמזון.
תכננתי להכין אזני המן כמשלוח מנות לכל החברים שלנו כאן, בסוף החברים מהעבודה שלי (וגם עדי ואני) גמרו את הכל (שלוש נגלות מהמתכון של קרין גורן) אז משלוחי המנות לא ממש קרו.. (כמו דיסק שירי הפרידה שכולכם הייתם אמורים לקבל כשעזבנו את הארץ -עבדתי על פלייליסט במשך חודשים ובסוף זה לא קרה כי בלחץ של הסוף לא היה לי זמן לצריבות. איכשהו תמיד יש לי כוונות לפנק, והתוצאה תמיד עקומה).
במהלך היום עדי ואני ביקרנו את אביתר בגרסה הזויה שעשו בגן שלו לעדלאידע, ואחר כך אירחנו אצלנו חברים לערב של זלילות.


בחודש האחרון הספקנו להיות בטורונטו ובשיקאגו - סופי השבוע האלה מלאים במפגשים עם משפחה וחברים שמטעינים את הנפש ומרפדים את הישבן - שתי הערים מקסימות, ונורא כיף שהן כל כך קרובות.
כמו שרמזתי בכותרת וגם קצת בשורות הראשונות, האביב הגיע לאן ארבור, לא ברור אם זה רק ביקור או שהוא כאן כדי להשאר, אבל בשבוע האחרון השמש זורחת מעלינו ואפילו מתחיל להתחמם.
השלג נמס לאיטו וממלא את העיר בבוץ, אנשים יוצאים לרחובות מחייכים ומאושרים (עד שהם מסתכלים על הנעליים שלהם...).
השבוע היה ספרינג ברייק באוניברסיטה, מה שאומר שהעיר ממש התרוקנה מסטודנטים וממוצע הגילאים עלה פלאים והתקרב לשלנו. החופש איפשר לי להגיע לעבודה בג'ינס ואפילו לצאת עם חברות מהעבודה לדרינקים באמצע היום ולחזור מבושמות למשרד (סיפרתי לכם כבר שהחברה' ממש מופרעים פה).
השנה באן ארבור נגמרת בסוף אפריל בטקס שנקרא "קומנסמנט": הבוגרים מסיימים את הלימודים, אובמה מגיע לבקר, אני מפסיקה לעבוד, והדבר היחיד שעוד לא ברור הוא אם אנחנו חוזרים לארץ לביקור או לא.
יש לי כרטיסי טיסה לארץ ל28.04 שלא ידוע עדיין אם אממש או לא - הכל תלוי בעבודה של עדי לקיץ ומתי היא תתחיל, ואם יתאפשר לנו להגיע באפריל או לא.
וכן, לא כתבתי אבל השגרה מלאה בגעגועים לעיריתוש, כל דבר מזכיר לי אותה - אם זה אכרם שבכותרות עכשיו ומזכיר לי את כל הארוחות שדפקנו אצלו כשגרתי בגלבוע, שירים שהיא אהבה, או שאהבנו יחד, או כאלה שהכרתי עכשיו ופשוט מזכירים לי אותה.
היא איתי בתמונות ובחפצים אבל בעיקר במחשבות, בנסיעות כשאני מסתכלת על נופים שהיא כבר לא תראה,
אני מתגעגעת כל כך ולא מוכנה או מצליחה לתפוס את העובדה שהיא לא תשוב.
לשמחתי קיבלתי ממנה ירושה - קשר אל האנשים שהיו קרובים אליה, שמאפשר לי להרגיש קרובה אליה גם עכשיו.
החודש חגגנו עם החברים הסיניים מבית הספר של עדי את ראש השנה הסינית, כל אחד היה צריך לבחור קישוט שמסמל את מה שהוא מאחל לעצמו לשנה החדשה - אני בחרתי בפרפר שמסמל אושר.