יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

רוד טריפ בניו אינגלנד

מי שמכיר אותי מגיל צעיר מכיר את החיבה שלי לאוספים. כמתבגרת אהבתי מאוד להכין קלטות אוסף שליוו אותי בטרגדיות (הבחור מ- ט2 לא הסתכל לכיוון שלי), בשמחות (הבחור מי"א 5 דווקא כן) ובשאר הסיטואציות הקיומיות והדרמות איתן החיים הפגישו אותי. לכן היה זה אך טבעי שלרגל אם כל הדרמות, העזיבה של כור מחצבתי, חברי, משפחתי ואוהבי, אכין גם אוסף כזה ואחלק אותו לכולכם. האוסף, שמעולם לא ראה אורו של יום היה אמור להתחיל ב- don’t you forget about me של ה- simple minds ולהחתם ב- lovesong של ה- cure. ובאמצע היה אמור להיות גם השיר הזה. הייתי בטוחה שהוא נצרב בתודעה שלי כשיר דרכים באחד הרודטריפים הקסומים שעשיתי כילדה עם המשפחה שלי, ההורים שלי במושבים הקדמיים, האחים שלי ואני מצטופפים מאחור עם המצרכים לארוחה שתתקיים בעצירה הבאה וברדיו שירים מתחנות מקומיות, שונים מאוד מאלו שהכרתי עד אז וכל כך מתאימים לדרכים בעיני. אבל טעיתי. כנראה שזה קרה דווקא בגלל הסצנה הזו:



ולמרות שהשתדלנו להקפיד על האזנה כמעט בלעדית להאוורד סטרן גם בטיול הזה (דניז ריצ'ארדס שוב קפצה לביקור!) לפעמים שמענו קצת מוזיקה והשיר הזה חזר אלי יותר מפעם אחת.

התחלנו את הטיול בוושינגטון, משם המשכנו לגיחה קצרצרה בניו יורק שם הספקנו לראות את התערוכה של אלכסנדר מקווין, להסתובב בסנטרל פארק, לפגוש חברה מהממת אחת ולהזיע המון. המשכנו צפונה לאורך קו החוף עד פורטלנד, מיין ומשם נסענו מערבה לוורמונט. אני לא חושבת שהתמונות שלי עושות חסד עם הטיול הזה, עם הנופים המקסימים, היקיצות הטבעיות עליהן הקפדנו תוך שיתוף פעולה מלא של אביתר, אווירת החופש וההתרגשות לקראת שאר האירועים הצפויים לנו החודש. ובכל זאת, הנה מקבץ תמונות מייצג:


גשר צף בוורמונט

אחת ממאות חנויות העתיקות שראינו בדרך. בזו גם עצרנו וקנינו מראה מקסימה לביתנו החדש.

מדרחוב מקסים בברלינגטון, ורמונט (אחותה האבודה של אן ארבור)
עלינו לרגל למפעל של בן אנד ג'ריס בוורמונט. כן, אכלנו המון גלידה.


מסתבר שלפטיש המגדלורים שלי מתווסף חבר חדש - חיבה עזה לגשרים. גשר מכוסה בניו המפשייר.

פורטלנד, מיין



בוסטון



טי שירט מעורר הזדהות שראיתי בפרובידנס, רוד איילנד. זו עיירה שעיקר התיירים בה נמנים על הקהילה הגאה.







אוניברסיטת ייל, ניו הייבן

תערוכת פיסול על הגג של המטרופוליטן

אמא, זה בשבילך


ובכל זאת, אולי בגלל אוברדוז המגדלורים והסירות, אבל בעיקר בגלל בואו של חודש אוגוסט, והגעגועים לאהובתי שלא מפסיקים אפילו לא לדקה: