מי שמכיר אותי מגיל צעיר מכיר את החיבה שלי לאוספים. כמתבגרת אהבתי מאוד להכין קלטות אוסף שליוו אותי בטרגדיות (הבחור מ- ט2 לא הסתכל לכיוון שלי), בשמחות (הבחור מי"א 5 דווקא כן) ובשאר הסיטואציות הקיומיות והדרמות איתן החיים הפגישו אותי. לכן היה זה אך טבעי שלרגל אם כל הדרמות, העזיבה של כור מחצבתי, חברי, משפחתי ואוהבי, אכין גם אוסף כזה ואחלק אותו לכולכם. האוסף, שמעולם לא ראה אורו של יום היה אמור להתחיל ב- don’t you forget about me של ה- simple minds ולהחתם ב- lovesong של ה- cure. ובאמצע היה אמור להיות גם השיר הזה. הייתי בטוחה שהוא נצרב בתודעה שלי כשיר דרכים באחד הרודטריפים הקסומים שעשיתי כילדה עם המשפחה שלי, ההורים שלי במושבים הקדמיים, האחים שלי ואני מצטופפים מאחור עם המצרכים לארוחה שתתקיים בעצירה הבאה וברדיו שירים מתחנות מקומיות, שונים מאוד מאלו שהכרתי עד אז וכל כך מתאימים לדרכים בעיני. אבל טעיתי. כנראה שזה קרה דווקא בגלל הסצנה הזו:
ולמרות שהשתדלנו להקפיד על האזנה כמעט בלעדית להאוורד סטרן גם בטיול הזה (דניז ריצ'ארדס שוב קפצה לביקור!) לפעמים שמענו קצת מוזיקה והשיר הזה חזר אלי יותר מפעם אחת.
התחלנו את הטיול בוושינגטון, משם המשכנו לגיחה קצרצרה בניו יורק שם הספקנו לראות את התערוכה של אלכסנדר מקווין, להסתובב בסנטרל פארק, לפגוש חברה מהממת אחת ולהזיע המון. המשכנו צפונה לאורך קו החוף עד פורטלנד, מיין ומשם נסענו מערבה לוורמונט. אני לא חושבת שהתמונות שלי עושות חסד עם הטיול הזה, עם הנופים המקסימים, היקיצות הטבעיות עליהן הקפדנו תוך שיתוף פעולה מלא של אביתר, אווירת החופש וההתרגשות לקראת שאר האירועים הצפויים לנו החודש. ובכל זאת, הנה מקבץ תמונות מייצג: